המשפחה שלי מתפרקת (12/3/2005)

לאט לאט זה קורה. אני רואה את זה. אני מרגיש את זה. בכל צעקה ובכל ריב של ההורים שלי. איך שהפ מדברים. התנועות שלהם.

אני יודע שזה הולך לקרות. השאלה היא מתי. זה כבר המון שנים ככה. מאז שאני זוכר את עצמי. תמיד הם מצאו סיבה לריב, משהו לצעוק עליו. על הדברים הכי טיפשיים שיש.

 

אם לא יקרה משהו מפתיע וקיצוני.. אני חושב שההורים שלי יפרדו בזמן הקרוב. אני לא אסתכל מהצד. אני אתפוס את אמא שלי לשיחה.. כי אני בנאדם שנמנע כמעט בצורה מושלמת מעימותים. זה לא אומר שאני פחדן או לא יודע להתווכח. אני פשוט מסנן את הוויכוחים מראש.. בודק אם זה שווה את זה.. ורק אם כן אני נכנס לעימות. אבל הוויכוחים שלהם סתם לא שווים את זה.

 

אני אסביר את זה לאמא שלי. אבא לא יבין. ואני נקרע בינהם. אני צריך לפעמים לשקר, ולפעמים אני פשוט אומר "לא יודע, עזבו אותי". נמאס לי מזה. אני מסתיר את זה בתוכי מגיל 0. ולפעמים הכעס הזה יוצא עליי. כי אחים שלי עזבו את הבית, ואני נשארתי לבד איתם.

 

ולפעמים אני לא יכול להזמין לפה את חברה שלי כי אולי ההורים שוב יצעקו ויעשו פאדיחות..

 

הבעייה של ההורים שלי היא כזאת:

אמא: עושה דברים שמעצבנים את אבא. לפעמים בלי שהוא יידע ואחר כך הוא מגלה (לא בוגדת או משהו תירגעו). לא שולטת בפה שלה מהבחינה שהיא לא יודעת מתי להפסיק לדבר. גם לי היא עושה את זה היא יכולה לדבר ולצעוק שעות על אותו נושא. ממש הרצאות.

 

אבא: לא שולט בפה שלו מהבחינה שהוא מדבר אליה לא יפה. צועק.. משתולל.. הוא שולט פה על הכסף במשפחה ובגלל זה רוב הוויכוחים. בעצם כולם. תמיד אני מגלה שזה קשור איכשהו לכסף.

 

אני מודע בדיוק לבעיות של ההורים שלי ויודע איפה הנקודות החלשות.

כנראה גם אני לא בסדר שלא עשיתי כלום למנוע את זה. אני אדבר עם אמא שלי בהזדמנות הראשונה.