אני כועס (7/5/2005)

אני כועס.
אני עצוב
כואב לי
שורף
הדבר היחיד
הילדה היחידה
הבנאדם היחיד
שאני יכול להגיד
שאני באמת אוהב אותו
לא יהיה איתי
כי זה לא טוב
אני כל כך מתוסכל מזה
זה היה יכול להיות מושלם.
חלומי
אגדה ממש
מי יכול להיות יותר מתאים מאיתנו?
אף אחד.
היינו יכולים להחזיק מעמד שנים.
שנים על גבי שנים.
אין סיבה שנריב
אין סיבה שניפרד.
ובכל זאת,
מבחינתה גם אין סיבה שנהיה ביחד.
קשר מתוך רחמים
ולא מתוך אהבה
לא שווה כלום.
וזה נכון.
אבל למה..
תמיד אני משתדל להיות
הכי בסדר שאפשר.
עם כל העולם
מה אני מבקש..
את טיפת האהבה הזאת.
ואיך אני יכול להמשיך סתם ככה הלאה
אחרי שאני יודע שהדבר האמיתי
לא נמצא בהישג יד?
שהאהבה היחידה
האמיתית
לא תהיה שלי?
בשביל מה להמשיך ולנסות לאהוב?מה זה ייתן לי?
כלום!!!!!
זה יהיה מזוייף וקצר כמו כל שלושת הקשרים שלי עד היום!
וזה יהיה מגעיל.
ואני אסתנוור
ואז, בדיוק כשאני אחשוב שזה מתפתח וזה נהיה טוב
זה יתפוצץ לי בפרצוף כמו שתי פצצות אטום
ישמידו את הכל לטווח ארוך
ואז שוב אני אצטרך להיכנס לתהליך של בנייה.
ונמאס לי.
היא בוכה.
אני בכיתי.
בשביל מה זה טוב?
רק פעם אחת שהכל יסתדר
אבל יסתדר באמת
לא בכאילו
ועד הסוף.
איך זה יכול להיות?
אני פשוט לא מבין.
וכנראה שאני גם לא אבין.
אבל לוותר? עדיין לא בא בחשבון.
זה יקרה.
אני אנסה לגרום לזה לקרות.
ואם זה לא יילך.
רק אז אני אדע שזה באמת לא אפשרי.
ואז אני צריך לחשוב טוב טוב
איך אני ממשיך הלאה.
ואם זה בכלל שווה את זה.
ואני לא מאמין על עצמי שאני כותב ככה את המילים האלה.
זה לא אופייני לי.
כל מי שקורא פה בקביעות יודע את זה.
זאת מכה.
מסוג שעוד לא נחת עליי.
וזה הולך להיות תהליך ארוך וקשה של החלמה.
שבסופו של דבר
אני אשאר עם עוד צלקת לאוסף.
כל כך מעט קשרים וכל כך הרבה צלקות.
זה אני.
תדעו.
יש רק שתי אפשרויות
שיכולות להיות הכי טובות בשבילי
או שהיא תאהב אותי
או שאני אשכח הכל ומהר.
וכרגע, אף אחת מהן לא נראית אפשרית.
אז מה אני עושה עכשיו?
מה אפשר בכלל לעשות?
מלבד לחכות?
כלום.
רק להמתין בשקט.
לשפוך את כל הרגשות שלי
דרך דף ועט.
דרך מקלדת ומסך.
דרך דמעות ועיניים.
ואז אולי,
אחרי שהכל יהיה נקי מבפנים
והלב, המוח והנשמה יהיו יותר טהורים
אני אוכל להמשיך הלאה.
וזה באמת יהיה קשה...