לבד.. שוב.. (5/12/2004)

הנה זה בא אלי שוב. שוב אני מרגיש לבד. שוב נמאס לי כי אין מישהי שאני אוכל לאהוב והיא תאהב אותי. שוב אני מרגיש שאני עומד להישבר בגלל משב רוח קל. שוב אני רוצה רק לאהוב. שוב אני מתכנן את הצעדים הבאים שלי. שוב אני לא יודע איך לעשות את זה. שוב ושוב.. כמו גלגל אחד ענק שמסתובב וחוזר לאותה הנקודה. מסתובב כל כך הרבה שכבר אי אפשר לדעת כמה סיבובים היו.
ואז שוב אני נזכר שאין לי מה לדאוג. שוב אני נזכר שיש לי משפחה שאוהבת אותי ומקום לישון בו ולא להרבה אנשים יש את זה היום. שוב אני נזכר שצריך להישאר אופטימי. שוב אני נזכר שצריך להיות פייטר. שוב אני נזכר שהמוותר לא מצליח, והמצליח לא מוותר. שוב אני מוצא מישהו שמשמח אותי קצת ומעביר את התחושות האלה.
 
זה לא שאני בנאדם דכאוני. ממש לא. להיפך. אבל כשזה נוחת עליי זה פשוט כואב.
פעם אחת אפילו בכל החיים שלי לא הייתה לי חברה שאפשר לקרוא לה חברה. שאפשר לקרוא לזה משהו אמיתי. הקשר הכי ארוך החזיק חודש וזה היה בכיתה ו'(נא לסיים לצחוק).
 
פשוט אי אפשר זה קשה לי מדיי. לא יכול להתמודד עם החיים האלה בלי מישהי לצדי.
 
ואז שוב אני נזכר שיש אנשים במצב יותר גרוע.. ושוב.. ושוב.. ושוב...