יום שלישי, 04:00
"כואב לך?" שאלתי את ניקול בלחישה.
"כבר פחות... תמשיך לדבר אליי זה מסיח אותי מהכאב" היא ענתה לי.
"תיזכרי ביום שאמרתי לך שאני אוהב אותך... תיזכרי במה שהרגשת... ותדעי שזה באמת, זה אמיתי..." לחשתי לה תוך כדי שאני מתקדם פנימה באיטיות ובעדינות. התרגשתי מאוד, ואלה היו רגעים קסומים.
אף פעם לא עשיתי כזה דבר... וגם היא לא. וכשזה נגמר הלכנו לישון מרוצים ושמחים שזה עבר בטוב. אלה היו הרגעים הראשונים שלי.
חזרה אחורה בזמן, יום שני, השעה היא 21:00.
אני וניקול לא מתראים הרבה באמצע השבוע מחוץ לתיכון שלנו.
ניקול הודיעה לי שהחברים שלה מארגנים מנגל ועושים על-האש באזור ליד הבית שלי בערך בשעה 21:00. הזמינו אותי לבוא אבל כבר היה לי משהו שנקבע לאותה השעה וזה לא התאפשר, אז פשוט קבענו שהיא תגיע אליי ב-22:30, כדי שנחגוג לה יומולדת, כמו שתיכננו.
אבל באופן די לא צפוי התפנה לי הזמן והחלטתי להפתיע את ניקול ולבוא לשם. בכל זאת, אנחנו מתכננים לחגוג לה יום הולדת, רק שנינו, אז למה לא לעשות משהו נחמד בשבילה? גם ככה לגמרי פרח לי מהראש כל העניין ההוא שאני צריך למצוא משהו מעניין ונחמד בשביל שנינו לעשות.
הגעתי והיא שמחה לראות אותי, חיבוקים ונשיקות, המון עשן, ריח בשרים, גיטרות וצחוקים. היה ממש נחמד. ניגנתי מעט אבל אילתרתי המון דברים. יש משהו מעניין בלאלתר על המקום סולואים בגיטרה. לפחות בשבילי, לפעמים אני מרגיש שאני ממש חווה ככה את השיר, שהוא עובר דרכי ואני מפיץ אותו הלאה.
היו כמה זוגות מסביבנו שדאגו לעשות את שלהם על הסדינים שהניחו על האדמה.
ניקול אמרה "כל הזוגות מתחרמנים ורק חבר שלי מנפנף במרץ מעל המנגל... מדהים!", ואני חייכתי...
"אל תדאגי", אמרתי לה, "לנו יש עוד זמן לעשות מה שנרצה אחר כך". באותם רגעים לא ידעתי את המשמעות שהמשפט הזה יקבל אחר כך.
יום שלישי, השעה היא 00:30.
הגענו אליי הבייתה. אחרי המון טיפולים במנגל (אם לא הייתי לוקח יוזמה אף אחד לא היה אוכל...) הייתי קצת מלוכלך והרבה מסריח, נכנסתי למקלחת וניקול התכוננה... כשיצאתי מהמקלחת, שנינו הרחנו טוב ונראינו טוב... ניקול שלי הייתה סקסית והריחה כל כך מגרה... היא לבשה מין דבר כזה שהוא גם קצת שקוף ואוורירי, לא משאיר המון לדמיון... והדמיון שלי.. פרוע כמו סוס.
ריח תות נודף ממנה וזה רק מושך אותי חזק יותר כמו דבש לצוף. חושך. היא מושכת אותי אליה, אנחנו נופלים ונמסים אל המיטה.
אחרי שעה וקצת, בין הסדינים הדברים קיבלו תפנית. כרגיל, היה חם מאוד למרות שחורף. האנרגיות זרמו ולרגע קטן התאחדו בצורה ממשית. צורה שלא הכרתי עד אז, מגע שלא חווינו. אחרי פסגה אחת של ניקול היא שאלה אותי בשקט וחיוך קל ומבוייש...
"בא לך להביא קונדום..?"
אני חושב שהלב שלי האיץ קצת לכמה שניות. שמחתי, גם כי זה עומד לקרות וגם כי זה מגיע ממנה בלי שום לחץ ממני - זה אמיתי. חייכתי בשקט.. לא עניתי, פשוט נישקתי אותה בשקט והתחלנו להתכונן לאירוע. כבר כמה זמן ששנינו חושבים על זה אבל יודעים שכשיגיע הזמן - יגיע הזמן ואין סיבה ללחוץ. גם ככה אני לא ממהר לשום מקום, היו לי כבר כמה הזדמנווית (שונטל וג'סיקה לדוגמה) שוויתרתי עליהן למען הטוהר שבהתמזגות הזאת. וכאב לי לוותר עליהן והיו ימים שחשבתי שזה היה לחינם...
אחרי כמה דקות קמתי ושלפתי ריבוע אלומיניום כחלחל מהמגירה. פתחתי אותו וריח מוזר של תפוז משולב עם עוד איזה משהו נכנס לנחיריים שלי. הוצאתי את הגומי משם...
לרגע ההתרגשות נשפכה מניקול בצורה מוזרה... "זה של דורקס? כי-שמעתי-שאם-לא-אז-לא-תמיד-הם-טובים-וגם..."
"ששששש... דיי מותק שלי.. חח זה בסדר..." הרגעתי אותה בחיוך.
אחרי כמה נסיונות כושלים החליפה הולבשה לבסוף.
"את בטוחה שאת מוכנה לזה?" שאלתי בשקט. לא הייתי בטוח שאני בעצמי מוכן לזה, אבל לאט לאט רמת הביטחון שלי עלתה. קצת פחדתי מזה בעבר, רציתי את זה ובכל זאת חששתי קצת. אבל מיד הבנתי שאני חייב להיות רגוע ומשוחרר כדי לאפשר להכל לזרום בצורה יפה. היו ימים שלא חשבתי שאני אגיע למצב הזה...
היא הנהנה בשקט וחיוך קטן. נשיקה רכה ומתוקה על השפתיים... ומתחילים...
שלב אחר שלב...
לאט לאט...
רגוע ועדין...
רך.
היה לי מאוד ברור שהכל חייב להיות איטי ונעים. התחלתי לדבר אליה ולהזכיר לה כל מיני רגעים טובים שלנו... כדי שתתרכז בהם ותרגיש ככה יותר את החלק הנעים שבתהליך. זה עבד.
משכתי לאט לאט את התיאורים, לחשתי כל מילה בתוך האוזן שלה... ומדי פעם הייתי צריך לצאת כדי לתת לה לנוח קצת ולהתאושש. היה רגע שנדמה היה לי שהיא בכתה, אבל לא הייתי בטוח בזה כל כך. גם ככה היא הפסיקה מיד אחרי שנייה ולכל אורך התהליך היא אמרה לי כמה היא שמחה שזה אני, ואני בתוכי ידעתי וגם אמרתי לה שאני כל כך שמח שזאת היא, וכמה אני שמח שוויתרתי עד היום כדי לחוות את זה ככה.
"יומולדת שמח" חשבתי לעצמי...
כל כך שמחתי שזאת לא ל' או ג'סיקה או שונטל או איזה מישהי אחרת חסרת משמעות בחיים שלי. זאת הייתה הסיבה שנשארתי בתול עד אותו יום. כדי שככה זה יהיה. שככה אני אחווה את זה. וזה היה שווה את זה כל כך. לקיים את הדבר הכי אינטימי שיש בין בני זוג, בצורה הכי טהורה, הכי אמיתית, וללא זיופים. ומי שמכיר אותי קצת מקריאה פה, יודע שזה בדיוק מה שאני אוהב. שמחתי שהייתה לזה משמעות, וזה לא היה סתם.
"כואב לך?" שאלתי את ניקול בלחישה.
"כבר פחות... תמשיך לדבר אליי זה מסיח אותי מהכאב" היא ענתה לי.
"תיזכרי ביום שאמרתי לך שאני אוהב אותך... תיזכרי במה שהרגשת... ותדעי שזה באמת, זה אמיתי..." לחשתי לה תוך כדי שאני מתקדם פנימה באיטיות ובעדינות. התרגשתי מאוד, ואלה היו רגעים קסומים.
אף פעם לא עשיתי כזה דבר... וגם היא לא. וכשזה נגמר הלכנו לישון מרוצים ושמחים שזה עבר בטוב. אלה היו הרגעים הראשונים שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה