בנתיב רוחני

כל מה שאני עובר, בסה״כ שיקוף של המצב שלי כלפי החסד של אלוהים. לפתע מתבהר לי. כמה פשוט. כמה סימטרי. כל מה שאני מרגיש זה כי אני לא מאוזן כלפיו.

כשאני בלחץ - זה כי אני לא בהודיה.

כשאני בפחד זה כי אני לא באמונה.

כשאני בכעס שנאה וריחוק זה בגלל שאני לא באהבה.

כשאני בייאוש זה כי אני לא במכיר בחסד הענק שעוטף אותי.

כשאני לא מוצא אהבה זה כי אני מפזר את עצמי, הולך אחרי אשליות.

בעבודה היה יום לא טוב. מסמכים התחרבשו ונמחקו לי, הכל לפח. הרגשתי את החזה שלי סוגר עליי, לחץ וחרדה עוטפים אותי כמו צמח מטפס. הפסקתי כבר לפני חודש סיגריות, אז לא בא בחשבון להישבר עכשיו. תחושה שאין איפה להסתתר.

מאיה היא פשוט לא מה שאני מחפש. מעניין לדבר איתה, ונכון גם מצחיק, והיא מושכת אותי ובא לי ללטף אותה בין הרגליים שעות. הנשיקות שלה היו עסיסיות ועדינות. העור שלה חלק ועדין וקטיפתי, הלשון שלה מחפשת את שלי. ועדיין - בחיים לא יהיה ביננו את החיבור הבין-גלקטי של הנשמות במסע. ואני מוכרח לשחרר אותה.

12 ימים של סגפנות עוברים עליי, בלי אישה, בלי מגע. אני כורע ברך ומזכך את נשמתי באור הלבן העליון. 

אולי מחר אקום מוקדם סוף סוף. כבר שנים לא מוצא פיתרון לתופעה. בלילה אני לא רוצה לישון, בבוקר לא רוצה לקום. אולי ארוחת בוקר, אולי מוזיקה רועשת. אולי ללכת לישון מוקדם כמו ילד טוב ירושלים. אולי כל התשובות נכונות. 

אולי זה משבר אמצע החיים. או קרקעית המינוס בבנק או המלחמה או שנות ה-2020. או אלוהים.

--------------------------------------------

אני חולם להיות אחד כזה, שקם מוקדם בבוקר, מנקה את הראש, מתחבר למקור אנרגיה, מתחיל את היום במשהו חיובי. מצטיין בעבודה ומביא את החמש ספרות שלו בשקט. חוזר הביתה לחיים מלאי תוכן, עיסוק ומשמעות וחיי חברה. לקחת את עצמי לחופשה או לטיול או למלון או לטיפול. מסאז׳ פסיכולוג, ואולי אפילו גם וגם בשביל להרגיש איך זה ביחד. 12 ימים שאני שומר על עצמי לא לחבל בעצמי. בנתיב רוחני. האמת, ככל שהימים מצטברים אני מתחיל להאמין שיש סיכוי.

--------------------------------------------

אולי אני אסיים כבר את הריב הזה עם אמא. זה ממילא תמיד היה התפקיד שלי להיות המבוגר האחראי מביננו. אוליי אני אתחיל לקחת יותר אחריות על עצמי ועל החיים שלי. ממחר.